אורחו של יוליוס

1.

בביתו, בו לא נכח תדיר, התענג על אירוח חברים. במהלך שיחה נהג להשחיל הזמנה כנה לאירוח בין שבוע ומעלה. "אמצא בביתי או לא" נהג לסיים "אתם תמיד מוזמנים".

במזווה, מסודרות על מדפים, פחיות אוכל משומר. במידה ובמקרר לא נמצא אוכל טרי, הליכה בת חמש דקות לשוק טיפלה בסוגיה זו. ארון גדול הכיל מצעים נקיים וריחניים, מדף מעליהם נמצאו שמיכות פוך וכריות מסוגים שונים. בגינה תחת ברדס עמדה ערימת כסאות, ממתינה למבקרים ביום אביבי. בבית, הסקה מרכזית חיממה בקביעות את כל חדרי הבית. כך שאם מצאת את עצמך דופק בליל חורף קר על דלת זרה, והדלת הזו הייתה במקרה דלתו של יוליוס, זכית באירוח משובח, ששכנע אותך, שיום יבוא, גם אתה תהה אדם עמיד בדעתך, וגם אתה תארגן את מעונך בכדי שחברים וזרים גמורים יהיו אורחייך.

נשמעה דפיקה על דלת, אך איש לא השיב לה.

2.

לעיתים קרובות מידי הרגשתי כעורו הדקיק של שד ללא פנים. ייצור עוצמתי ללא יכולת דיבור אשר משתמש בעצמים הנחים סביבי בניסיונו הנואש לזעוק לחירות. לאחר שנים ארוכות יחידיו למד לדבר דרכי את שפת בני האדם, ובכה לעיתים קרובות כי הרגיש נכה וכבד לשון.

כעורו הדקיק של יצור עצוב ועצום, יכולתי לחשוב בשפה שלא יכולתי לדבר בה. ניסיונותיי לגשר עוררו את השד בהתלהבות וגרמו למפח נפש כאשר הסתיימו בכישלון.

לפני השינה, דמעותיו התנפצו על קליפתי כרצון עז לשסף את גרוני ולזלוג למנוחה.

בימים טובים בהם שתקתי, או דיברתי ברהיטות; השד בסובלנות הדריכני תוך תקווה לזכות בשחרורו וחירותי.

3.

לילה נוכחי זה, בו אני נמצא, ללא יכולת לגלוש לאף מקום, זמן או קיום אחרים, מעיק עלי באופן בלתי נסבל. אני דופק על דלת זרה לי. מקווה כמו שלא קיוויתי מעולם, או כמו שאני מקווה כל פעם מחדש, למענה.

דפקתי פעם נוספת, ולא נשמעה תשובה. התיישבתי על המדרגות והתייפחתי.

מתוך הרגל, לאחר ניגוב הדמעות שהתקררו , נגעתי בידית. הדלת נפתחה. במסדרון האור דלק; ממתין. תכננתי להקשיב להיגיון, לחזור לרחוב ולהמשיך בשיטוט, אך מצאתי את עצמי חולץ מגפיים, ונועל זוג נעליי בית רכות, נעימות ובמידתי. סגרתי את הדלת מאחורי, צפון בחומו המזמין של בית. חשתי אורח.

רגיעה נחה על השד. הוא רצה לבכות איתי על הכאב שגרם ולכן הוחלט בנינו על כוס תה לפני שנמצא מיטה חמה לישון בה.

בשנתי חלמתי חלום, שהקצתי ממנו עייף ומותש ריגשית.

הכנתי אוכל ואכלתי בשקט. מופרע רק על ידי צלילים שבקעו מתוכי.

הצלילים היו, כפי שמניתי מספר פעמים תוך לעיסה:

שיקשוק שיניים. זמזום באוזניים. שאריות משיר ששמעתי, ניחוח מלודי שנשאר לי מהיותי ילד, בתוספת לא ברורה של זיכרונות. רעש הגלים כאשר הרהרתי באופן ממוקד על גבולות גופי. קולות בליעה מהדהדים כאשר ביקרתי בגרוני. פיצפוצי רוק. התנגשות ריסים בריסים. רשימה שמית של הצבעים שאני רואה, ורשימה ברוח של הגוונים ללא שם.

ניקיתי את הצלחת, שטפתי כלים וחזרתי לישון.

4.

בחמש ארבעים, על פי השעון הכבד שבכניסה, נכנס יוליוס בילסקס לביתו. לאחר שחילץ עצמו מהשכבות הרבות שלבש ואכל תפוח, עלה לחדרו.

לא ראיתי את יוליוס כאשר נכנס לחדר, ולא ראיתיו יוצא. ישנתי עד הבוקר.

לאחר שתהה בינו לבין עצמו על המבקר שתפס את מיטתו, החליט יוליוס לישון באחד מחדרי האורחים.

בחלומי, שאותו לא זכרתי, הייתי רוחו של קיסר סיני. לא עלה בידי להבין האם אני רוח רפאים, רוח קרב או מוזה. ידעתי שהקיסר הנוכחי אינו מבחין בי, ויכולתי היחידה ליצירת קשר היא הזזת כלי האוכל הקיסריים מצד לצד כאשר ישב לאכול. הקיסר התמלא דכדוך ממעשיי. בכדי לא להעציבו, עזבתי ויצאתי למסע. דילגתי דילוגים, שהתעצמו עם התקדמותי. כך שלאחר אלף שנה המרווח בין דילוג לדילוג כלל יבשות שלמות. עברתי מעל ערי הטטארים, ביקרתי במושבה של גמלי שלמה ענקיים, חלפתי בגובה הציפורים הנודדות, בנחיתתי רעמתי על האדמות הסדוקות וכאשר התעוררתי מהחלום, הרגשתי רעב, עייף וכבד רגליים.

התקלחתי, התגלחתי והשבתי לעצמי רעננות בוקר. התכוונתי להשאיר כפתור יפה של מעיל על השולחן בכניסה לאות תודה. לבסוף עזבתי בלי להשאיר סימן.