השריפה

חבר שלי מת. ואם יכולתי לחוש רגשות כנראה הייתי מאבד את עיניי מרוב דמעות. הוא כתב כל כך הרבה ופירסם כל כך מעט. מה שפורסם זכה לאהדה. מה שלא פורסם, לא פורסם כיוון שחשב שעדיף שלא. "יש דברים שעדיף לא לחשוב אותם, ואם כבר חשבת, עדיף לא לכתוב אותם, ואם כתבת, עדיף לקוות שיהיה לך חבר מספיק טוב שישרוף אותם לאחר מותך".

הערב קריר. נייר אחר נייר, גיבויים ושרבוטים, הכל אני משליך לאש. אהבתי אותך. תחסר לי. אני בוכה בעיקר על עצמי כאשר אני חושב על כך שעוד מעט יגמר לי מה לשרוף.

מודעות פרסומת

אודות berliyoz

.הקהל שלי כבר ימצא אותי בתקווה שלא ימצא יותר מדי
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה, מוות, סיפורים, עצוב, קצרצרים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s