עקב חשש לא ברור, ישבתי בחדר יותר מידי זמן ללא יכולת להוציא את אפי החוצה.
לתוך כוס התה בהיתי בזמן שהזיתי שאני מבלה בפאב המקומי. שתיתי, צחקתי, תפחתי על שכם חברים ולעיתים ירקתי תוך כדי נאום מתלהם. לאחר שהשתכרתי ורוב הקהל כבר התפזר, בהיתי לתוך כוס בירה ריקה והרהרתי כמה ארצה לטייל, עד כמה שאני מטייל. והיום יפה והשמש מעלי. למזלי לקחתי כובע מדחליל מפורק לצד הדרך ומספיק צידה לדרך. ענן חולף ורוח קרירה סחפו אותי ברגע לאותו חדר קר שלא הצלחתי להוציא את אפי ממנו. מאותו רגע כבר לא יכולתי לנוע בצעד קליל וכובע הדחליל היה כבד על ראשי. יצאתי מהפאב ובמקום להגיע הבייתה נכנסתי לצרות. התקשרתי לעזרה. וזאת הדחיפה לה נזקקתי בכדי לצאת החוצה. ולבכות. אני כה מצטער ולא יכולתי יותר. ועוד אלף אלפי פעמים, אילו רק ניתן היה לשנות.
התעוררתי כבד.
קוהרנטיקון 