התייחסתי בנחמדות לגברת, אבל היא מצידה הייתה בת זונה מסריחה. החוותי עם כובעי בתקווה לקבל חיוך, אך היא המשיכה לעסוק בעבודתה כאילו לא הייתי שם מעולם. זאת לא פעם ראשונה שאני מבקר. במידה ויכולתי לשחרר אותה על תירוץ של עומס או יכולת ריכוז מוגבלת, הייתי עושה כך. סמכו עלי, זה לא היה המצב. היא נתנה לי להירקב עם הכובע ביד עד שהיא בכלל פנתה לעברי וגם אז כמו אל זר גמור. אני אומר "זר גמור" ומרגיש מחדש את מה שדקרה בי. הפכה אותי ל"זר" ו"גמור".
על התגלגלות העניינים משם לא אוכל, לא יכולתי ולא אקח שום אחריות. אוסיף רק, שכאשר כולנו מגיעים לשורה האחרונה, ואני בוודאי הגעתי לשלי, אנחנו בסדר.
קוהרנטיקון 