איוון טיכו

ואני איוון טיכו. ולא רק שאני אותו איוון טיכו ארור אני גם נכנס לחנות מתנות וקונה מתנה. והמתנה גדולה ומרשימה, כזאת שמעולם לא יכולתי לקנות לאישתי האהובה. והוא, אותו ארור קונה את המתנה לאישתו שהוא כל כך לא אוהב.
וכך קרה הדבר, קמתי בבוקר והנה אני איוון טיכו. אותם גפיים מדולדלות, אותו חיוך מאוס שחושף שיניים עקומות אותו גב כפוף. לא רק שבמשך עשרים שנה הייתי צריך להיכנס למשרד ולראות את הבוס, איוון הנורא רודה בכולם, מחייך כאשר יכול היה לפטר מישהו, עכשיו הייתי הוא. תמיד מגיע מאוחר למשרד, מרגיש כאילו העולם שייך לו.כשסובבתי את ראשי לראות מה שלום אישתי גיליתי את אישתו לידי. קפצתי מהמיטה כנשוך נחש וגיליתי את ברכי הכואבות. הסתכלתי על ידי ובהיתי בציפורני האכולות. לשירותים רצתי וגיליתי שרגלי גמלוניות וכפותיהן נוטות לכאבים עזים כל פעם שנוגעות ברצפה. פרצופו המכוער הביט אלי בתדהמה. מיששתי אותו, ניסתי לצבוט את עורו אך לא התעוררתי מהחלום הנוראי. אחרי מחשבה טרופה התקשרתי למשרד והודעתי בקולו שאאחר. חצי יום נשארתי במיטה וניסיתי לחשוב מה קרה ומה אני עושה. איך אני אמור להתייחס לאישתו? איך הוא התייחס לאישתו? האם אני נשוי לאשתי עכשיו שאני מישהו אחר?, איפה איוון נמצא אם אני במקומו?, האם הוא חוזר? מרוב מחשבות נרדמתי וקיוויתי שאקום אני. התעוררתי בשיעול אדיר ורצון עז לסגריה, עדיין הייתי איוון. מעולם לפני זה לא עישנתי. המנוול בטח נתקל בפיה מעניקת משאלות ואחרי שהשמיד את גופו בצורה מחרידה כל כך עבר לגוף אחר.
מה אם הגוף שלי? התקשרתי בבהלה לביתי ושמעתי את קולה של אישתי בצידו השני של הקו. היא לא זיהתה את הקול. ואיך שתזהה? מעולם לא התקשר. שתי לידות, יש לי בת יפיפייה ותאומים. נכון שהוא חתם על כרטיס הברכה מהמשרד אבל היה יכול להגיד לי מזל טוב או להתקשר ולאחל חיים נעימים לילדי. אני שואל האם אני נמצא. היא צועקת את שמי, אומרת שאולי אני ישן. אולי גופי? אולי הוא מת? אני שומע את קולי בטלפון. ככה אני נשמע? למה אף אחד לא אמר לי שיש לי שין' משתרברבת, גועל נפש. הוא שואל מי זה ואני עונה על פי גופי. הוא נבהל, מגמגם. איזה נמושה. בטח אחרי שגנב את גופי מנסה להתחמק. ניסיתי עליו נאום תוכחה שאליו הוא התכחש וסיים בכך שכינה אותי מטורף וניתק בפרצוף את הטלפון. ניסיתי לחשוב, מה עושים מפה, עד שלא אמצא פתרון אחר אני איוון.
החלטתי לשחק את התפקיד, את ההליכה היה קל לחקות הכאבים העזים דאגו לדידוי איטי ויציבה כפופה. הסתכלתי בפנקס שלו וניסיתי ללמוד אותו. עברתי על מחברות בית ספר ששמר מהילדות. חוץ משפות זרות הצטיין בכל, "מעולה" וליד חיוך.
הלכתי לעבודה. חיקוי המבט המפוחד היה קל, כיוון שלא רציתי שאזוהה כמתחזה. הסתובבתי, העברתי ניירות ממקום למקום ורדיתי מעט באנשים, הכל כדי שלא יבינו מה קרה, שלא יחשבו אותו למשוגע, כי אם יחשבו רק לרגע אחד יזרקו את גופו ואותי איתו לבית משוגעים, ומשם לא אוכל לפתור את הבעיה. אני רואה את גופי הגנוב ואני רואה את שאר הזוטרים, כולם מסתכלים עלי ברצון לזרוק אותי לבית המשוגעים. צריך לשמור מהם מרחק. הגיע הודעה מגבוהה שצריך לפטר את עובד מסויים, למזלי זה אחד שנראה מאוד מסוכן, הוא חד תפיסה ויכול תוך רגע להעיף אותי. אני מודיע לו שהוא מפוטר, ואז לפני שהוא הולך שמוט כתפיים אני מעניק לו חיוך כדי להראות לו, שאותי הוא לא יתפוס.
אני מסיים את העבודה והולך לקנות מתנה, לפי היומן לאישתו יש יום הולדת בערב. היא כנראה רגילה לקבל לה מתנות מסוג זה, כיוון שהתכשיט לא הותיר שום רושם. שתינו כוס יין אדום והלכנו לישון. כאשר התעוררתי בבוקר גיליתי שאני איוון טיכו. ולא רק שאני אותו איוון טיכו ארור אני גם נכנס לחנות מתנות וקונה מתנה.

אודות berliyoz

.הקהל שלי כבר ימצא אותי בתקווה שלא ימצא יותר מדי
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על איוון טיכו

  1. גלעד הגיב:

    מקסים.
    תודה על הסיפור
    שקוראים אותו יוצאים עם הרגשה שמצד אחד קראת משהו ממש חכם מצד שני לא מרגישים את תחושת הכובד המעיקה שמתלוות לקריאת דברים חכמים בדרך כלל
    או במילים אחרות – יופי טופי של סיפור 🙂
    כתוב מדהים וכיף לקרוא אפילו בפעם השלישית

  2. berliyoz הגיב:

    אני אסמיק בשקט… (מאוחר מידי…!!)

  3. י.ב.ד הגיב:

    עכשיו ניתקלתי ומאד נהניתי. אחלה של סיפור.

  4. ימי הולדת הגיב:

    אין על יום הולדת פשוט עם כוס יין טעים, לשבת בשקט עם איש שאוהבים.. פשש איזה חרוז יצא לי 🙂 אך ברצוני לומר שאני לא מבינה את האנשים שכל כך אוהבים ימי הולדת שלהם? למה? כי הם אוהבים להעמיד את עצמם במרכז של כל העניינים?

    • berliyoz הגיב:

      למה לא לעמוד במרכז העיניינים?
      אני אוהב אחת לכמה שנים לעשות יום הולדת במשך חודשיים. חודש לפני מתחילה אווירה חגיגית עד שמגיעים ליום ההולדת עצמו שהוא ממש כיף, ואז חודש שלם נחוץ בכדי לחזור בהדרגתיות לחיים רגילים.

      נחמד ומומלץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s